גשטאלט (בגרמנית: "תבנית" או "צורה") היא תיאוריה בפסיכולוגיה העוסקת בנטייה האנושית לזהות תבניות ולהשלים באמצעותן "חורים" במציאות. בתחום חוויית המשתמש, מנוצלת הנטייה הזו כדי לתכנן ממשקים אינטואיטיביים, מזמינים וסריקים יותר. עקרונות הגשטאלט העיקריים הם: קירבה (Proximity) – פריטים קרובים נתפסים כקבוצה, ופריטים מרוחקים נתפסים כיחידים; דמיון (Similarity) – פריטים החולקים ביניהם צורה וצבע דומים ייתפסו כשייכים לאותה קבוצה; המשכיות (Continuity) – אלמנטים ממשיכים להתקיים (למשל מעבר לגבולות המסך) גם אם איננו רואים את כולם; סגירה (Closure) – הנטייה להשלים בתפיסה קווים וצורות "חסרים"; "גורל משותף" (Common Fate) – אלמנטים החולקים כיוון תנועה או צורת התנהגות; דמות/רקע (Figure/Ground) – הנטייה להפריד בין עצמים לרקע שלהם. על בסיס הפרדה זו, ניתן לקבץ פריטים בעזרת רקע משותף (Common Area); חיבור (Connectedness) – פריטים המחוברים ביניהם באמצעי ויזואלי קשורים זה לזה.
